Unloading

תקוותי היתה שבשלב הזה אני כבר אשכך מכל העניין ואמשיך הלאה בחיי. לצערי לא כך הדבר, ומה שקרה בחתונה מראה לי שאף אחד ממכם ובמיוחד תומר לא ער למה שקרה כאן ולאהער לכמות הכאב שאני סוחב איתי בשנים האחרונות.

ברור לי שאין לי טעם לדרוש מאף אחד מהנוגעים בדבר התנהגות שונה ממה שהציג. אבל מה שגם ברור לי זה שאיני יכול לשמור בפנים את מה שיושב לי על הלב כי זה מרעיל אותי. לכן אני יכול וחייב לעשות את הדבר היחיד שביכולתי לעשות, וזה לפרוס את ליבי בפניכם כדי שתבינו במה מדובר.

הדבר הראשון שאני רוצה שיהיה ברור זה שתומר זה אדם שמאוד מפחיד אותי. פעמיים בתקופת החתונה הוא הרשה לעצמו להתפוצץ עלי ופעמיים יצא לי להבין באיזה פאניקה אני נמצע איתו מזה כמספר שנים. זה לא שתמיד היה לי טוב ונעים עם תומר, אבל מהיום שאבי נפתר, תומר התחיל במסע להסיג כמה שיותר, ועשה זאת בהתעלמות מוחלטת מכל היסטוריה משפחתית ומכל תשומת לב ודאגה שמישהו אי פעם נתן לו. הדבר היחיד שהיה חשוב זה להשיג כמה שיותר כסף וכל האמצעים לעשות כך נחשבו בעיניו כשרים. ממני הוא ביקש שאתמוך בו, ובגלל שהייתי מודע לכמות הכאב שעבר עם אבי מצאתי לנכון לעשות זאת, כי חשבתי שבסופו של דבר ירגע, ינוח וירגיש בטוח מספיק להפסיק עם מה שנראה לי כסממנים של מצוקה פנימית עמוקה.

למרות שכבר מההתחלה היה קשה, הפחד שלי התחיל כשקיבל את תפקיד מנהל העיזבון, ובמיוחד אחרי שראיתי איך עם בני הדודים אינו חוזר בו ולו במאומה. בשלב הזה ביקשתי ממנו שנחתום על חוזה בכתב שמתעד את ההסכם שלנו לחלק את הרכוש חצי חצי. זה קרה במטבח של אימא וגם היא וגם יקי היו נוכחים. תומר התפוצץ עלי ואמר לי שהו אח שלי ובחיים לא יחזור על ההסכם. הסכם בכתב הוא סרב בכול תוקף לעשות. 

בשלב הזה הפחד מתומר כבר התחיל להכות שורש. יותר ויותר התחיל להיות ברור שזה מקרה קלאסי של ילד מפוחד שהכו בו, ועכשיו שיש לו כח מתחיל להפנות אלימות כלפי הסובבים אותו. קלאסי או לא, באותה מידה שברחתי מאבא שלי, עלה בי הרצון לברוח מתומר. למרות זאת המשכתי באיזה שהוא נסיון לשמור על תקשורת, ופעמיים באתי לארץ, פעם להולדת בנו ופעם כדי לנסות לגשר על תקופה ארוכה של דממת אלחוט, וחוסר יכולת לקבל איזה שהומידע מתומר על מה הסטטוס של הפעולות שעליהם קיבל אחריות.

דבר אחד נהיה לי יותר ויותר ברור. תומר נהיה חסר שבע רצון, וחסר שביעות הרצון שלו איתי הלך והתעצם. לא משנה שהיה נשוי, נולד לו ילד ולרשותו היה סכום מכובד מאוד כתוצאה מהירושה, חוסר שביעות הרצון תפש את מרכז הבמה בשיחותינו. הדגש התחיל להיות על כמה אני לא מקשיב לו, ולא מסכים איתו. אפילו שבאתי להולדת בנו, וביליתי איתו בבית החולים, החליט לריב איתי על זה שלא נשארתי למסיבה. יותר ויותר אזלו כוחותי וכל מה שרציתי זה שיעזוב אותי בשקט, כי מה שהיה ברור זה שחוסר שביעות הרצון הפנימי שלו חיפש מוצא, איזה שעיר לעזאזל לתלות עליו את הסיבה. שאני הייתי בסביבה זה היה אני, וכשלא הייתי בסביבה זה היה מישהו אחר.

בדיעבד אני יכול להגיד שצורת ההתנהגות היתה דומה במידה רבה לזו של אבי שהיה מומחה עולמי לחוסר שביעות רצון, ולא נתן לשום דבר שבעולם להסיט אותו מהרצון שלו להיות אומלל. בכל אופן כמו שפחדתי באבא שלי, כך התחלתי לפחד מתומר, וכך הרצון להתרחק ממנו עלה. אבל כמו עם אבא שלי הטקטיקה שבה ניסיתי לנקוט היא של פיוס והסבר. כמובן שכמו עם אבי, גם עם תומר זה לא עבד, כי בבסיס היה חוסר שביעות תהומי שאינו ניתן לפיוס, לא באמצעים גשמיים בכל אופן.

בשלב מסיום, אחרי שלקח מה שיכל מכל מי שיכל העניינים איתי נעשו גרועים באופן משמעותי. האחרון ברשימה, והיחידי שעוד אפשר היה לתלות עליו את חוסר שביעות הרצון שאחז בו הייתי אני. בשלב זה כבר הייתי במצוקה גדולה. תומר, כמו איזה גביר בעל כח לא רק שדרש שאני יעריך אותו ואתן לו תמורה על מעשיו, אלא גם סרב להגיד לי כמה שהוא רוצה, ודרש שאני אחליט על הסכום. בשלב הזה כבר הייתי חסר עונים. התחננתי שיגיד לי כמה הוא רוצה והוא סרב. הבעיה כמובן שבפנים לא הערכתי אותו על מעשיו. מבחינתי הוא התיחס באלימות וחסר התחשבות למספר גדול של אנשים שליוו אותי ודאגו לי במהלך חיי. להגדיר את ההתיחסות שלו כמשהו מוערך זה לא משהו שבאמת רציתי לעשות. עם זאת, ועם פחד גדול ורצון לפייס הצעתי לו סכום שנראה לי ראוי. לצערי לא היה לי מושג עד כמה הוא עצמו העריך את עבודתו, והסכום שהצעתי היה רחוק ממה שדמיין. כששאלתי אותו כמה הוא רוצה, וכשנענה לי, אמרתי לו שזה נראה לי מוגזם. אז הוא פלט מה שהבטיח שלעולם לא יקרה והודיע לי שעם אני לא מסכים, אז מבטלים את הסכם החצי חצי וחוזרים לצוואה. נדמה לי שהדבר קרה באימייל או בצאט, בכל אופן בשלב זה נכנסתי לשוק (טראומה) והסכמתי על המקום.

חשוב בשלב הזה להבין, שכל חיי, אבי דרש שאני אעריך אותו, יכבד אותו, והחזיק עלי איום כספי משמעותי כעמדת כח. בגלל זה שנאתי אותו ובגלל זה עכשיו איני בקשר עם תומר. מה שאחי עשה לי זה בדיוק מה שעשו לו כל חייו וזה מה שעושה את כל הסיפור לטרגי במיוחד. יותר מזה, כל חייו אבי דאג לנקוט בשיטת הפרד ומשול, וגם אחי דאג לטפל בכל אחד מהגורמים בנפרד כך שלעולם לא תהייה יכולת לכל הנוגעים בדבר להתאגד ולהתעמת נגדו. בשלב שפנה נגדי כבר סיים עם בני הדודים ועם עופר ופנה נגדי בדקה התשעים כשכבר הייתי חסר אונים ולא היה ביכולתי לעשות שום דבר.חכם הממזר, זה אני חייב להודות. כסף כמובן הוא הרוויח. חוסר שביעות הרצות לעומת זאת השתרש עמוק יותר, ויחזור להתל בו כמו שהתל באביו בשלב יותר מאוחר בחייו.

בכל מקרה, מגוון הארועים עם תומר היה מאוד טראומתי במהלך כל השנים שאחרי מות אבי, ולחוות אותו מתפרץ עלי היה מה שגרם לי להבין איזה פחד יש לי ממנו. המציאות היא שאני לא היחידי שמפחד ממנו, אבל על זה אין לי צורך לפרט.

עוד דבר אחד חשוב לי לציין כדי שתבינו את גודל הכאב שבו אני נתון. 

כשהורי נפרדו היה צריך להחליט איזה מהילדים הולך לאיזה הורה. היה ברור שלחיות עם יקי ואמא זה דבר מועדף וכדי שזה התקיים, וכדי שיהיה איזון שיאפשר לאחים הקטנים לחיות עם אמא, התנדבתי לחיות עם אבי. באותה תקופה הייתי בצבא, הייתי חוזר פעם בשלושה שבועות, לבית עלוב עם אבא מדוכא. בקיצור זה היה חרא. אבל מה לעשות, אני הייתי הבכור וזה משהו שהרגשתי שאני חייב לעשות למען הכלל.

אמא עדה שזאת לא הייתה הפעם היחידה שהראתי התחשבות לרווחת אימי והאחים שלי,והיא יודעת כמה במשך השנים עברתי חויות מאד קשות שבהם הקרבתי את עצמי כדי של עופר ותומר יהיה בטוח. לעולם לא דרשתי תמורה על מה שעשיתי. ולעולם לא העלתי על דעתי שיש בכלל דבר כזה לדרוש תמורה ממשפחה. תמיד חשבתי על הכאב שאמא שלי והאחים שלי חווים והייתי מאד ער לסבל שתומר חווה מילדותו. חוץ מויכוחים  עם אבי לצערי הרבה לא הצלחתי לעסות.

היחיד, חוץ מתומר שדרש ממני תמורה היה אבי, שהודיע לי שאני חייב לו כי צידדתי באימי בזמן הקונפליקט ביניהם. היום שהוא דרש את זה היה היום שהחלטתי שאני עוזב את הארץ.

תומר, אני חושב שעשית טעות גדולה. אני חושב שלא היה לי סיכוי מהרגע הראשון ושחוסר שביעות הרצון שלך היית מוצאת בי דופי no matter what. 

הדס, אין לך מושג מה ההסטוריה המשפחתית שלנו ואת מסיקה מסקנות על המציאות מכמות מאוד מוגבלת של נתונים, וזמן הכרות מאוד קצר.

עופר, אתה השארתי אותי בחוץ להתייבש, ונקטת כהרגלך בדרך הקלה של חוסר נקיטת עמדה. כרגע יש לי גועל נפש מכל הסבל והדברים שעברתי כדי שתהיה מוגן. זה יעבור לי, אבל חשוב לי שתדע שזה כואב.

אמא, ממך יש לי רק תענוג כרגע, כי עם כל הסבל שאת עוברת, את סוף כל סוף מתחילה להבין על מה אני מדבר כל השנים, וזה גורם לי אושר גדול.

תומר ועופר, אני הייתי הרבה יותר מאח גדול בשבילכם כל השנים. הרבה מהדברים שעשיתי, עשיתי בגלל שלא אבא שלי, לא אמא ולא יקי היו מוכנים לעשות. כמו שידידה שלי פה אמרה לי היום

What I like about you Ori is that you tell me things no one else is wiling to tell me. You are willing to say the things That other people don't feel comfortable saying, and that I feel is a rare thing

 אז בצורה ברורה מאוד אני רוצה להגיד שמה שקורה כאן מבחינתי זה לא התמודדות, זה בריחה. ועוד דבר. אפילו שכבר הייתי במצוקה, אפילו שכבר כאב לי רצח, עדיין ניסיתי להושיט יד, והצעתי לתומר ללמוד 

Non violent communication (NVC)

ובצורה מאוד ברורה הוא סרב לענות, ובצדק.

כי אני חושב שזה היה מכריח אותו לקחת אחריות על חוסר שביעות הרצון שלו, וזה כאב שאני לא חושב שהוא יהיה מוכן להתמודד איתו, לפחות לא בשנים הקרובות 

יש עוד הרבה שאני יכול לספר, אבל בשלב הזה הוקל לי מעט ואני נותן מנוחה והולך לראות סרט.